www.seniors-haifa.org
דבר המערכת מס 29
אוקטובר 2010
לכל חברינו -לקראת הסתיו
עם צאת גמלאון מס.14
כמעט שהצלחנו להוציא את הגליון מס.14- בזמן,
כלומר לקראת החגים הגדולים.
הפעם אני מרשה לעצמי, לספר לכם, כאל חברים טובים
שלי- את עוללות הוצאתו של הגמלאון הזה.
כפי שכתבתי בדבר המערכת בגמלאון- העלון הפעם, היה
רובו ככולו, עבודת כפיכם, חברי השדולה. מלבד תרגום או שנים - אף הם מעשה אמן -,
קבלתי מיד, עם בקשתי חומר לא מבוטל של דברי הגות, דברי שירה ודברי ספרות ונוסטלגיה
ועוד.
לא יכלתי להכניס את כל כולו של החומר לגליון, היות
ולא היו לנו האמצעים למימון הוצאתו.
בודאי אתם שואלים שאלות, כגון-
"היתכן?", "איך זה?" וכדומה- ועלי להיות ישרה אתכם, ופשוט
לענות לכם תשובה פשוטה , וישרה...
כידוע לכם, שכרנו משרד לשדולה, לרווחתכם, כדי
שיהיה לכם כתובת לאן לפנות ברישום לארועים, שאלות , בקשות ובירורים.
שכירות , הוצאות על חשמל, מים, תאורה צרכי משרד
ועוד- עולים הרבה כסף.
כל שאנו
עושים- נעשה בהתנדבות. אפילו לפעמים משולמים מכיסים פרטיים.
ההכנסה היחידה הקבועה, אמורה לבוא מדמי החבר,
שאין עוד כמותם- 50 ₪ לחבר לשנה.
התאמינו שאפילו חלק ממספר החברים אינם משלמים דמי
חבר?
נחזור לגמלאון.
ראו נא - את הכתבה הזו, אני מכניסה לאתר האינטרנט
שנבנה מכסף פרטי של חברינו, מתוחזק ומשולם כנ"ל. למען האמת, אילו היו לפחות
80% של חברינו, גולשים באתר שלנו- זה היה פותר בעיה גדולה-:
רוכם היו מקבלים הביתה את החומר כולו - ידיעות
על מה שקורה – בזמן אמת.
תכניות ארועים.
רשימת הנחות מתעדכנת- ועוד ועוד.
לא זו בלבד- ב"פינת היצירה" - אפשר
(ועושים זאת ) להכניס את אשר תשלחו לנו - ללא הגבלה.
קיימת פינת "מכתבים למערכת"-ואפשר
להוסיף כהנה וכהנה.
קיימות רק שתי בעיות, גדולות, רציניות-
האחת - שני שליש מחברינו אינם שולטים במחשב ואינם
גולשים באתר האינטרנט שלנו.
והשניה - שהיתה מצחיקה, אם לא היתה מעציבה אותי -
שאלו את עצמכם- כמה מכם פותחים את האתר, מסתכלים
אם יש חומר חדש, ומגיבים, רבותי. מגיבים!!!
ובכן, מסקנה, אם אנו רוצים שכל חברינו הגמלאים
ידעו מי זו השדולה, מה היא עושה ועוד- עלינו להוציא עלון, לפחות פעמיים בשנה
"הגמלאון"- ולזאת הוספתי את"המידעון", שלפחות עוד פעמיים יתן
מידע לחברים. (גם כאן ישהוצאות - "דיוור" לאלפי כתובות, צילום הדף שאני
מכינה בביתי, כאשר אני מקבלת את החומר החשוב מהוועדות השונות - מעטפות, מדבקות
וכו').
לענינינו- מה קרה , וימשיך לקרות - הפעם.
נשאל את עצמנו, בכל זאת איך בכל זאת שלחנו לכם את
"גמלאון מס.14"?
התשובה פשוטה, עברנו שוב לשיטה, שנסינו בעבר-לקבל
פרסומות שיממנו את הגמלאון...
וכאן קבור הכלב.
אנחנו לא מצליחים לעשות זאת. שני
חברים עבדו קשה, לקבל פרסומים, וההצלחה היתה קטנה מדי. הסכום שקבלנו עבור הפרסומים
שאתם רואים מול עיניכם כסתה כרבע מן ההוצאות!
עד כמה שנראה לי, הוצאת גמלאון נוסף- היא
בסכנה!
ואני שואלת אתכם- מה עושים?
לי יש רק שתי הצעות-
האחת, אילו היו חברינו מתייחסים לפרסומים, ונהנים
מהם- על ידי העדפתם במקרה צורך, לו לפחות היו המפרסמים רואים שהגמלאים אכן
מגיעים אליהם, מציגים עצמם כגמלאים, חברי שדולה, שראו את הפרסום בגמלאון
ומתענינים- היו, אולי ממשיכים לפרסם אצלינו.
לדאבוני ההפך הוא הנכון - הם שואלים "מדוע לי
לפרסם אצלכם בגמלאון, הרי איש מכם כלל לא הגיע אלינו?"
ההצעה השניה, הברורה ביותר היא-אילו היו כל חברי
השדולה משלמים אחת לשנה את דמי החבר- הרי היינו נראים אחרת...
אחרי "דבר מערכת" כזה, קצת עצוב וקצת
דכאוני,
אני בכל זאת רוצה לסיים בנימה חיובית.
השדולה
שלנו, בת ה - 7 כמעט, הניבה בכל זאת פרי
חיובי, והלוואי הלאה:
הגמלאים
בעירנו חיפה- מוכרים, ראשם נישא כבר בכבוד הראוי, בחנויות מתייחסים אלינו כמו
שצריך, חבר משלנו נבחר להיות חבר במועצת העיר ודואג ככל יכלתו להיטיב את מצבינו -
ואני
ממש מקווה שתתייחסו גם למה שכתבתי - וישתפר המצב.
שלכם
בתקוה להצלחה, שלום וברכה
חנה
ביקל –עורכת, הסברה ודוברות